חדשות ופעילויות


 
 

המטה למאבק בגזענות מזמין אתכם/ן ארגונים ואנשים פרטיים להצטרף לפעילות

 

 

דף ראשי - מאמרים

גזענות – האומנם אפשר למגר אותה?

אסתר עילם*

פרסום ראשון : 03/10/2011   עדכון אחרון:   03/12/2011


"גזענות" היא מושג המציין סוג מסוים של יחסי אנוש. אלו הם יחסים המתנהלים לפי ההנחה האומרת שיצורי אנוש אינם שווים ושוות מעצם טבעם/ן. אי-שוויון זה אמור להתבטא בתכונות המיוחסות לטבע הביולוגי על כל רבדיו, כמו גנטיקה, פיזיולוגיה וכדומה, וגם למיצוב חברתי, רקע תרבותי או מעמד פוליטי-כלכלי. 

תכונות אלו מסווגות בצורה של סולם המדָרֵג אותן לפי ערכים שונים הניתנים להן. למשל, לתכונה המזוהה כ"צבע עור בהיר" ניתן ערך גבוה, בעוד לתכונה המזוהה כ"צבע עור כהה" ניתן ערך נמוך. ככל שהתכונה המועדפת דומיננטית יותר, כך ערכה עולה, ואילו לגבי התכונה הפחות רצויה, ערכה יורד ככל שהיא יותר דומיננטית. נעשה סיווג של יצורי אנוש לקבוצות מסוימות לפי הזיהוי עם תכונות הנחשבות בעלות ערך גבוה או בעלות ערך נמוך – סיווג הקובע את גורלן של אותן קבוצות מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית וכדומה. באופן זה נבנים יחסי כוח בחברה: בעלי התכונות הנחשבות עדיפות משתלטים על בעלי תכונות הנחשבות נחותות, או מזכים את עצמם בזכויות יתר, ומצדיקים זאת בכך שזהו סדר העולם הטבעי, ולכן גם הרצוי.

התפיסה הגזענית מורכבת מתכנים כוזבים ואמונות שקריות שמקבלים ביטוי בסטריאוטיפים, בדעות קדומות ובמיתוסים. אלה גם מספקים צידוקים לקיומה, בהצגת הסולם ההיררכי הבנוי לפי הנחה של אי-שוויון בין יצורי אנוש ככורח המציאות, וכתוצאה בלתי נמנעת של הבדלים בין יצורי אנוש. באופן זה, ההבדלים בין בני אנוש הופכים אמצעי בידי בעלי התכונות הנחשבות מועדפות, כדי להצדיק התנהגות דכאנית ובלתי צודקת כלפי בעלי התכונות הנחשבות נחותות. כך, הגזענות היא למעשה מכשיר פוליטי הניתן בידי קבוצות מסוימות, כדי לשמור על זכויות יתר תוך דיכוין של קבוצות אחרות.

לכן, המאבק בגזענות הוא לא רק מאבק בתודעה כוזבת המבוססת על אמונה באי-שוויון בין בני אנוש, הנובע מהיותם בעלי תכונות מסוימות, אלא גם מאבק למען חברה שבה כל יצור אנוש נתפס/ת כשווה ליצור אנוש אחר/ת מבחינת היותו/היותה זכאים לזכויות הנובעות ממהות החיים האנושיים, וגם לזכויות פוליטיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות שאותן מדינות וחברות מעניקות לכל חבריהן וחברותיהן.

אמנם עקרון השוויון משמש נר לרגליהן של מדינות בעלות משטר דמוקרטי, אולם למרות האמונה בעקרונות דמוקרטיים, גם במדינות כאלו נגועים המבנים החברתיים, הכלכליים, התרבותיים והמדיניים בתפיסות גזעניות, המתממשות בדרכים רבות ושונות של דיכוי קבוצות הנחשבות נחותות בידי קבוצות שרואות עצמן כעליונות. גם במדינת ישראל, אף על פי שהיא מתבססת על העיקרון הדמוקרטי, מתקיימות בה תפיסות ופרקטיקות גזעניות, הן בקרב הרשויות והן בקרב החברה הרחבה.

נשאלת השאלה כיצד אפשר למגר את הגזענות הקיימת בישראל ובשאר המקומות בעולם. דרך אחת היא ליצור שינוי תודעתי באמצעות הזמת האמונות הגזעניות, ולשכנע בקיומו של שוויון בסיסי בין כל בני האדם. אולם בהנחה שכולנו נחשפנו לגזענות מלידתנו, הרי שהפנמנו אותה בתהליך הסוציאליזציה בתור "מציאות". אי לכך, יש לקיים תהליך הפוך של פירוק התכנים הכוזבים שספגנו. התהליך של שינוי התודעה, ושל יצירה מחדש של מציאות לא גזענית – הן בתוכנו פנימה והן בהתנהגותנו כלפי הזולת – כונה על ידי הבלשנית ריקי שרובר מרכוזה (בהתייחסות לגזענות על בסיס מוצא אתני וצבע עור) בתור "פירוק של גזענות לבנה". מדובר בביקורת על הסוציאליזציה הקיימת ועל ארגון מחדש של אמונותינו. אין זה תהליך פשוט, וכדי להתקדם בו יש צורך בהדרכה ובתמיכה.

שרובר-מרכוזה השתמשה בשיטה שפותחה על-ידי הרווי גנקינס, מייסד תנועה בינלאומית בשם "ייעוץ הדדי להערכה מחדש", שבה מתקיימת הקשבה לזולתנו לגבי הדרכים שבהן למד/ה להאמין בכזבים הגזעניים, וכך מתאפשר לה/לו לאבחן אותם כשקריים – ביטוי של מצוקה, ולא של מציאות. זהו תהליך קשה, כי את התפיסות הגזעניות למדנו בדרך כלל מן האנשים החשובים ביותר בחיינו: הורים, קרובים/ות, מורים/ות וכו. אבל עלינו לזכור שגם הם למדו זאת בהיותם/ן צעירים/ות מאוד. תהליך תודעתי ורגשי זה שובר את מעגל הקסמים ומתחיל עידן של בנייה מחודשת של עצמנו ושל הקשרים שלנו עם הסביבה, על סמך ההבנה ששוויון בין בני האדם הוא המצב הטבעי שלנו. זוהי עבודה פוליטית מעיקרה, כי היא נוגעת לעמדות כלפי מבני כוח קיימים בחברה ובמדינה. ההחלטה להיאבק בגזענות היא המפתח לשינוי, ואיתה מתחילה מציאות חדשה של עולם ללא גזענות.


* תנועת "אחותי"