חדשות ופעילויות


 
 

המטה למאבק בגזענות מזמין אתכם/ן ארגונים ואנשים פרטיים להצטרף לפעילות

 

 

דף ראשי - מאמרים

בואו נדבר דוגרי: כפיית השירות הלאומי על הציבור הערבי

 עו"ד וסים חוסרי, הינו חבר עצמאי במטה למאבק בגזענות, פעיל חברתי ועוזרו הפרלמטרי של ח"כ ד"ר עפו אגבאריה (חד"ש)

פרסום ראשון : 07/10/2012   עדכון אחרון:   07/10/2012


הענן האופף את הסוגיה המכונה "השירות האזרחי/הלאומי" ממשיך לרחף בשמי השיח הציבורי בחברה הערבית. ענן זה מצליח לכסות ולהסתיר סוגיות שונות שעלו בשיח הציבורי לאחרונה, כגון "האביב הערבי" והשפעתו על יחסי הכוחות במזרח התיכון.

אין חולק בציבור הערבי כי סוגיית השירות האזרחי/הלאומי הינה חלק בלתי נפרד ממדיניות מתמשכת של ממשלות ישראל לדורותיהן השואפת לטשטוש הזהות הלאומית ולהנצחת האפליה נגד מיעוט יליד. זאת בניגוד מוחלט לפרספקטיבה המוצגת ע"י מנהלת השירות האזרחי ועסקניה המכופתרים, אשר גורסת כי מדובר במהלך לביעור האפליה ולמיצוי השיח של "זכויות מול חובות".

שיח זה ועמדת הרוב הישראלי לגביו הוכרעו בטרם הועלו לדיון בממשלה, וזאת כתוצאה מסיקור תקשורתי לא אובייקטיבי בלשון המעטה, כפי שיובהר להלן.

אכן, הממשלה, באמצעות זרועותיה התקשורתיים דוחפת את הרוב הלאומי בישראל לשפוט ואף להעניש את המיעוט הלאומי על זה שאינו מעוניין בהשתלבות ולו מינורית בנטל. בשאלת הזכויות והחובות, הפלסטינים אזרחי ישראל טוענים, ובצדק, לכך שעל המדינה לפצותם על 64 שנות אפליה אזרחית, הפקעת אדמות, נישול, הדרה ומשטר צבאי.

"הציבור הערבי אינו רוצה להיות שווה בנטל", כך מוצגות עמדותיו של הציבור הערבי בתקשורת, תוך כדי התעלמות טוטאלית ממצוקותיו וטענותיו של המיעוט ותוך כדי התכחשות לייחוד מעמדו המשפטי כמיעוט לאומי יליד, ייחודי בצרכיו, באופיו, ובמעמדו הבינלאומי.

שכרון הכח של הרוב והחשיבה כי הליך כזה יכול לעבור בכח, אינה אלא אשליה שמרחיבה את הפערים בין הרוב למיעוט, ודוחפת חלקים ניכרים משני צדי המתרס ובעיקר מימינו של הרוב להלל באידיאולוגיות מתריסות וקיצוניות שאינן מובילות לשיח ענייני ראוי. זאת בשל העובדה כי הפלסטינים אזרחי ישראל הודרו מהשיח הציבורי הישראלי בכל הקשור לתוכניות שילובם במדינה האזרחית, שיח זה היווה מס שפתיים והסתמן כמהלך דון-קישוטי בעבר לסימון וי ולמעבר הלאה. ראו לדוגמה ועדות עברי, לפיד ופלסנר.

אנוכי כבן המיעוט היליד הבא מן השורה, איני יכול למחוק את העוול והקיפוח האינדיבידואלי והקולקטיבי שאני שוקע בו מאז שנולדתי, בתמורה לכמה פרוטות והנחות בתחבורה ציבורית שאינה קיימת כלל במקום מגוריי.

עובדה היא כי המפתח לבעיה זו הוא האמון, ואמון לא בונים בהצעת חוק, וודאי לא ממשלתית. מדובר בתהליך בניית אמון שמעולם לא היה. יש לקחת בחשבון שהמיעוט היליד מדוכא בהיותו משתייך לעם נכבש, שגורש ממולדתו, ותחושה זו תרדוף אותו עד לסיומו של הכיבוש וההכרה בפועל בכל זכויותיו הקולקטיביות הנגזרות מההכרה בו כמיעוט לאומי יליד.

לכן, המסקנה המתבקשת היא כי כל הצעה שתבוא מטעם הממשלה בעניין זה תהא מגואלת ברמיסת זכויותיו הפרטיות והקולקטיביות של המיעוט היליד. ואין המיעוט יכול להאמין בעקרון תום הלב לכאורה המשווק ברעיון. זהו גם העיקרון המנחה לעמדת הפלסטינים אזרחי ישראל בכל הקשור להנחתת רעיונות לשילובם באוכלוסיה.

ראוי להדגיש כי משבר האמון בין הפלסטינים אזרחי ישראל לבין ממשלות ישראל לדורותיהן לא החל היום, הגם שעניין זה משתקף בעוצמה ביחס בין הרוב למיעוט בשנים האחרונות.

לטעמי, בעניין הזהות הלאומית, הציבור הערבי הכריע לגבי זהותו ושאיפותיו האזרחיות והלאומיות עוד מיום האדמה בשנת 1976. אירועי אוקטובר 2000 עיצבו מחדש את שאיפותיו הלאומיות, ומיעוט זה גם הכריע בשאלת השירות האזרחי הלאומי.

הנהגת הציבור הערבי הכריזה על כוונה למרי אזרחי באם יהיה על בן המיעוט בין היתר להוות עורף פנימי ומגן אזרחי כשהרוב הלאומי ייצא למלחמה נגד עמו הנכבש.

כתוצאה מהשיח המורכב הזה, עולה הצורך אצל הפלסטינים אזרחי ישראל לעבד מחדש את מערכת היחסים הקהילתית בינם לבין עצמם, אתגרים רבים עומדים בפניהם ביניהם השוויון, מיגור האלימות, והצבת האדם במרכז התמונה.

זאת ועוד, העלאת טענות שרומזות כי המיעוט היליד אינו מכיר בחשיבות ערך ההתנדבות בתוך הקהילה אינה אלא עלבון  לאינטליגנציה.

עלינו כפלסטינים אזרחי ישראל להתייצב באומץ ובאחריות מול אתגרים אלו, ולהציע בעצמנו אסטרטגיות מעשיות שיניבו גיבוש וכח אזרחי, אסטרטגיות אלו יקפיצו את השיח הציבורי מרמה של הצהרה לרמה של  פעולה ממשית לשיפור מעמדנו.

פתרון כפוי לעולם לא יתקבל בשטח, ועל כן, סופו להתאדות בחלל האוויר. אלטרנטיבה ראויה לחיזוק הציבור הערבי תהא עידוד התנדבות בתוך החברה עצמה, במסגרת הרשויות המקומית וללא רגולציה ממשלתית, ובעיתוי שהנהגת הציבור הערבי בישראל תבחר בו. התנדבות זו לא תוצב כתנאי אזרחי כי אם תתרחש כאקט של חיזוק חוסנו ודמותו של המיעוט היליד, על ידו ועל ידו בלבד.