חדשות ופעילויות


 
 

המטה למאבק בגזענות מזמין אתכם/ן ארגונים ואנשים פרטיים להצטרף לפעילות

 

 

דף ראשי - מאמרים

יהודי טוב שונא ערבים

 ד"ר צבי בראל

פרסום ראשון : 23/08/2012   עדכון אחרון:   23/08/2012


הפושעים הקטנים שהיכו ללא רחם את גמאל גולאני ובני דודו רק משום שהם ערבים לא גרים בהתנחלויות, הם לא כבשו עיר ולא תפשו גבעת טרשים בשטחים. אולי הם אפילו השתתפו בסיורים שמקיים משרד החינוך בחברון, כדי להעמיק את ההיכרות של הנוער עם המורשת היהודית, וכך שמעו שיש כיבוש.

החיפזון לקשור את האלימות הזאת לכיבוש המשחית מיותר. הציטוט המצמרר מפיו של אחד הנערים "מצדי שימות, הוא ערבי" איננו תולדה של הכיבוש. הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות שאת חלקה עיצב אמנם הכיבוש. אבל לשנוא ערבים ולרצות במותם, לעמוד מן הצד, כפי שעמדו עשרות עוברי אורח ולא התערבו, כפי ששוטרים השליכו עצור פלסטיני חולה והניחו לו למות ¬ זוהי כבר תפישת עולם.

מיותר לקרוא את הספר המחליא "תורת המלך", שחיברו הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מישיבת עוד אבינו חי ביצהר, ושבו נכתב בין היתר, כי "האיסור להרוג גוי אינו נובע מעצם היוקר של חייו, שבעצם אינם לגיטימיים כפי שהם". הרי אלה הם רבני כיבוש, מורי ההלכה של בריוני הגבעות. הם שייכים למדינה אחרת, שבה חוקי מדינת ישראל נחשבים כקליפת השום.

מוטב לעיין באמרותיו המזוויעות של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, עיר ישראלית, שכפופה בחוק למערכת החינוך הישראלית. עיר לא כבושה. אליהו קבע, בין היתר, כי "אצל הערבים מדובר בקודים אחרים, בנורמות אלימות שהפכו לאידיאולוגיה. כמו שהגניבות החקלאיות אצל הערבים הן אידיאולוגיה. כמו שסחיטת דמי חסות מהמשקים החקלאיים בנגב היא אידיאולוגיה".

ומה רוצה הערבי? לא רק לגנוב צינורות או עדרי צאן מחקלאים יהודים. הערבי, כידוע, שם עיניו בבנות ישראל. טלילה נשר, כתבת החינוך של "הארץ", חשפה ביוני כיצד ספר מיקוד באזרחות מסייע לתלמידים "להבין" מיהו אותו ערבי. בספר מוצג מכתב הרבניות שדוחק בבנות ישראל להתרחק מסביבתם של ערבים. במבחן לדוגמה שנכלל בספר מתבקשים התלמידים לחוות דעתם על המכתב, וכראוי לספר שמכין לבגרות, הוא גם מציע תשובות נכונות. והתשובה אומרת כך: "התרועעות של בנות ישראל בסביבתם של ערבים עלולה להוביל לקשרים זוגיים ואף לנישואים. התבוללות זו של בנות ישראל היהודיות עם בני המיעוט הערבי תביא לפגיעה בשמירה על רוב יהודי במדינת ישראל". והנימוק הנוסף הוא: "התרועעות בנות ישראל עם ערבים עלולה לסכן את ביטחונן על רקע לאומני וכך עלולה להיפגע זכותן לחיים ולביטחון". זה אמנם איננו ספר שנמצא בפיקוח משרד החינוך, אבל הוא נמכר באלפי עותקים כחומר עזר לבגרות.

"ספרות" השנאה הישראלית לערבים קדמה לכיבוש. סדרת ספרי הילדים דני-דין של שרגא גפני גדושה בביטויים ובאיורים, שהניחו תשתית מצוינת לשנאת ערבים. סדרת "מקראות ישראל", שעליה חונכו מאות אלפי ילדי ישראל, מאלפת מבחינת חומר "ההסתה" שטמון בה. ספרים דומים שמתפרסמים ברשות הפלסטינית מזינים היטב את ציידי ההסתה הפלסטינית. אבל אין ממש הכרח לפרט את כל מתכוני השנאה לערבים שבהם הזינו אותנו ושפיתחנו בעצמנו, כדי להכין כתב הגנה לעילא בעבור הפושעים מירושלים, ש"בסך הכל" עשו את מה שהפדגוגיה ואתוס ה"מוות לערבים" כיוונו אותם לעשות.

זהו אתוס שימשיך להיות חלק בלתי נפרד מן הזהות הלאומית היהודית-הישראלית גם אם מחר יסתיים הכיבוש. כי "מוות לערבים" איננו ביטוי לשנאת אחר "שגרתית", סיסמה מאוסה של כנופיות "תג מחיר". היא איננה דומה לשנאת זרים או לאימה ממוסלמים שמאפיינות את הגזענות האירופית. שנאת ערבים היא חלק ממבחן הנאמנות לזהות שמעניקה המדינה לאזרחיה היהודים. יהודי טוב שונא ערבים. ישראלי נאמן יניח לערבי למות, כי "הוא ערבי". מי שאיננו כזה הוא כידוע "מזדיין/ת עם ערבים".