חדשות ופעילויות


 
 

המטה למאבק בגזענות מזמין אתכם/ן ארגונים ואנשים פרטיים להצטרף לפעילות

 

 

דף ראשי - דוח הגזענות- דוח הגזענות 2013

גזענות בתקשורת הרוסית

פרסום ראשון : 21/03/2013   עדכון אחרון:   21/03/2013


דו"ח סיכום סקירת אמצעי התקשורת בשפה הרוסית – עמותת "מורתשנו"
 
עמותת "מורשתנו" מבצעת מעקב של אמצעי התקשורת בשפה הרוסית בישראל במטרה למשוך תשומת לב ציבורית לתופעות ומגמות שליליות, אשר מופיעות באופן קבוע באמצעי התקשורת בשפה הרוסית. מעקב זה הוא חלק מהמטרה שעמותת "מורשתנו" לצד המטה למאבק בגזענות, הציבה לעצמה, והיא מאבק בכל תופעת גזענות: בין אם היא מופיעה על דפי העיתון או בכל מקום אחר.
 
הדו"ח עוסק באיתור ידיעות או כתבות המקדמות בצורה בוטה עמדות לאומיות-שמרניות באמצעי התקשורת, מגמתיות פוליטית-אידאולוגית הגובלת ב"שטיפת מוח", אמירות בעלות אופי גזעני ואולטרא-לאומני כלפי מיעוטים אתניים, ליבוי שנאה כלפי קבוצות ותנועות פוליטיות ספציפיות והתבטאויות כנגד דמוקרטיה בכלל ושלטון החוק בפרט. כל המגמות המסוכנות האלו בולטות עוד יותר, כאשר לוקחים בחשבון שגישות אלטרנטיביות והצגת עמדות מאזנות כמעט ולא קיימות בעמודי העיתונים בשפה הרוסית. חשוב לציין, כי מאז שנת 2012, עיתון "נובוסטי נידילי" יוצא מן הכלל בסוגיה זו, כאשר הוא מקפיד על איזון מסויים בתכנים אותם הוא מפרסם.
 
הסקירה שמופיעה כאן שהחלה ממרץ 2010, מדגימה כי מגמות מסוכנות האלה קיימות גם היום באמצעי התקשורת בשפה הרוסית בישראל. אנו מבינים כי על פי עקרון חופש הביטוי צריך להיות מוצג באמצעי התקשורת מגוון דעות בכל סוגיות מדיניות הפנים והחוץ של המדינה בביחס לאגנדה הציבורית. בין הדעות הללו יכולות להיות גם כאלו שלא יהיו מוסכמות על אנשים המאמינים בנקודות מבט פוליטיות כאלו או אחרות. זו משמעות הדמוקרטיה, הליברליזם והפלורליזם. עם זאת, הבעיה היא שכלי התקשורת בשפה הרוסית בישראל מפרים באופן מגמתי את עקרונות הפלורליזם, האובייקטיביות והסובלנות, ולעיתים קרובות עוברים במודע את הגבול בין חופש הביטוי להסתה ותעמולה לשנאה.
 
לשם הוכחת המסקנה הנ"ל, מובאות כאן דוגמאות רבות לפרשנויות המובאות בכלי התקשורת ברוסית של הנושאים הבוערים בהם עוסקת החברה הישראלית בתחום הפוליטי והציבורי. הדו"ח עוסק בשלוש מגמות עיקריות ובוחן את הדרך בה העיתונות הרוסית מתייחסת לכל אחת מהסוגיות האלה: 1.העולם הערבי - ערבים אזרחי ישראל, פלסטינים והעולם המוסלמי. 2. פליטים זרים, מהגרי עבודה ואזרחים זרים. 3. שלטון החוק ומוסדות הדמוקרטיה.
 
1. האזרחים הערבים של ישראל, פלסטינים, העולם המוסלמי
לכלי התקשורת בשפה הרוסית יש נטייה לסקור את האירועים הקשורים למיעוט הערבי בישראל בצורה מגמתית. התבטאויותיהם של כתבי הבית וכמו כן פרשנים, פוליטיקאים, אנשי ציבור ומומחים חיצוניים המתארחים בתוכניות נוטים להכללות, כינויים משפילים, המציגים את האזרחים הערבים כהמון שרובו אינו שומר חוק, אינו נאמן ועוין כלפי ישראל. ראשי הערים וחברי הכנסת מהמפלגות הערביות מתוארים כקיצוניים, מסיתים או כסוכנים של מדינות עוינות. נקודת המבט של הערבים הישראלים למעשה אינה מוצגת. התבטאויות הקשורות לפלסטינים בשטחים, ערבים ומוסלמים נוטות להיות בדרך כלל שליליות, תוך דה-לגיטימציה ברורה של הזהות הפלסטינית.
 
מגמה ברורה של סלקציה בעובדות וסילופן
5.01.12 - "נובוסטי נדלי", המוסף השבועי JERUSALEM POST
"חשיבה מחדש על פלסטין", מרטין שרמן, עמ 4.
"עם כל הכסף המושקע בפלסטינים, היה אפשר לפתור את כל הבעיות, על ידי העברתם למדינות הערביות" (אנדריי סחרוב, חתן פרס נובל).
הציטוט סולף, א.ד. סחרוב לא הצהיר שום דבר דומה לזה
 
 
12.01.12 - "נובוסטי נדלי"
ד"ר אלכסנדר יעקבסון. חיפה."מערב ומזרח".
נסתכל על המזרח. לכלוך ברחובות. חוקי התנועה לא נאכפים. עיתונות מסוכנת יותר מפעלולנות. /...../ המערב מאוד נעלב. אבל זה לא אותו כבוד עליו כתב פושקין ב-"בתו של הקברניט": "תשמור על הכבוד שלך מנעוריך". במערב זה בעיקר פוזה. בכל מקום פועל העיקרון "אני מפקד – אתה טיפש". כנות וטוב לב נתפסים כחולשה ואווילות. רק אגרוף נוקשה מעורר כבוד. המדינה לכשעצמה היא לא יותר מקישוט. אנשים חיים במערכת של כנופיות, השחיתות פורחת.
 
5.07.2012 - "וסטי". עמ 5.
אלכסנדר מייסטרובוי. "כולם שווים, אך יש כאלו ששווים יותר"
יש לכך מספר סיבות. הראשונה – הפיכתם של חברי הכנסת הערבים לסוס טרויאני בישראל באמצעות העולם המוסלמי. התהליך הזה החל לאחר אוסלו, אך עלה לרמה חדשה לאחר האירועים בקוסובו. הדגם בו השתמשו תושבי קוסובו אומץ נגד ישראל: הגברת העוינות בין הרוב הלא מוסלמי למיעוט המוסלמי, לאחר מכן האשמת הרוב באפרטהייד, הפרת זכויות האדם וכד ובסופו של דבר פנייה של "המיעוט המופלה" לקהילה הבינלאומית. המערכת הזו מיושמת מול עינינו למרות שאין לה שום קשר לצורכיהם של ערבים ישראלים./.../
בתחילת האינתיפאדה השנייה דרשו הארגונים הערביים ("אל-איתיגה, "עדאלה", "מסאואה", "המרכז המשפטי להגנה על האינטרסים של ערבים ישראלים") לאפשר לערבים ישראלים "הגנה בינלאומית", כפי שזה נעשה בקוסובו. בפרט, "מסאואה" דרש מהאיחוד האירופי להפר את ההסכמים עם ישראל במידה ו-"הממשלה הישראלית תסרב לכבד את זכויותיהם של הערבים". אך גורלה של האוכלוסייה הערבית לא מדאיגה אותם יותר מאשר היהודית (?)/.../ באמצעות מה שנקרא "אפלייה מתקנת". המונח הזה מיועד לא לשפר את חייהם של הערבים מן השורה, אלא להעניק חוסן למנהיגים הערבים, הקוראים להשמדת ישראל והיהודים. זאת בשל כך שיצירת "מדינת כלל אזרחיה" היא למעשה השמדת ישראל וגירושם של היהודים.
 
שימוש בלקסיקון רגשי ושלילי
19.01.12 - "וסטי". עמ11
לזר דנוביץ. "סירות מלאות בצואה"
מי יאזור אומץ ויגיד שהגינקולוג המכובד (חבר הכנסת אחמד טיבי) "גדל בחורבה ושמע טייבה"? אף אחד./.../ ופיצוץ בתעלת הביוב – אסון טבע של ממש. תארו לעצמכם אם זה היה מתרחש בבית הסוהר "הדרים" במהלך ביקורו של חבר הכנסת אחמד טיבי שהגיע לאחרונה להיפגש עם ראש הפלג הצבאי בתנועת הפת"ח וחבר הנהלת התנועה, מרוואן ברגותי? במסדרונות הכלא היו שטפים של צואה ושניהם – המבקר המכובד והאסיר נמוך הקומה - היו מוצפים בהם עד.../.../
 
5.04.2012 - "נובטסטי נדלי" עמ 27
כותרת הכתבה על פרשת מוניר סלומון, המואשם בהטרדה מינית: "סרט ערבי טיפוסי".
 
15.05.201 - "נובוסטי נדלי". עמ 12
הדסה פאלק. "אוי הנכבה, נכבה, נכבה שרה ורקדה..."
לעתים אני חושבת לעצמי – ערבים נוקמים ביהודים באופן בנאלי באמצעות הימצאותם כאן וסירובם להגר למדינה ערבית אחרת. בגלל זה אף אחד לא יודע איפה לשים אותם וכיצד להתחמק מהם. כתוצאה מכך רע לכולם, הם כנראה יאכלו אותנו בקרוב או שימותו מרעב.../.../ /.../ הריטואל היהודי הקבוע נערך על הקבר של ראיס לא ידוע באופן תיאטרלי, לא המוני./.../
 
 
הסתה, חוסר אמון ודה לגיטימציה
16.12.2012 - "נובוסטי נדלי", המוסף השבועי JERUSALEM POST
שרה הוניג. "תמימות פסולה"
בחברה ראויה כיום נחשב לטאבו אפילו לרמוז לכך שערבים אינם קורבנות תמימים והם היו ונשארו תוקפניים, הנוצרים בליבם את השאיפה להשמיד את היהודים.
לחברי הכנסת הערבים, לפעילים פוליטיים ולאנשי הרוח מותר הכל, בין אם מדובר בהגברת השנאה, או הסתה באופן ישיר לרצח ולאלימות.
 
29.03.2012  - מיג. עמ 6
שי יקיש. "שותף למשחק הדוראק" אהוד אולמרט הכיר באבו מאזן
עד שלא הוצגו עובדות,קשה להכיר בפרטנר לתהליך השלום בפוליטיקאי שאולי עדיין לא התנשק עם מנהיג החמאס. אם יש לנו פרטנר כזה, כפי שמנסה לשכנע אותנו ראש קבינט השרים לשעבר, אז כמה שווה השלום שעליו קוראים לנו לחתום עם אבו מאזן?
 
24.04.2012 - "נובוסטי נדלי". המוסף השבועי JERUSALEM POST
דניאל פייפס. "החיים בתוך פרדוקס"
הולכים ומתרבים מעשי האלימות מצד ערבים ישראלים כלפי היהודים . /.../ כמות המוסלמים המתגוררים בישראל תמשיך לגדול.  ההכשרה שלהם וביטחונם העצמי ימשיכו לעלות. הם יחדרו לכל תחומי החיים במדינה ותוך כדי כך יפעלו להיפטר מהריבונות היהודית. אם כך, גם אם ישראל תטפל בכל האיומים מבחוץ, אזרחיה הערבים יעוררו דאגה רבה יותר. אני מניח שהם יהוו את המכשול העיקרי להקמת בית יהודי לאומי, אליו שאף כל כך תאודור הרצל./.../ אם נזכור את הלקח הזה, חייבים לצמצם את מספר האזרחים הערבים – לא לפגוע בזכויותיהם האזרחיות ולא לעשות להם טרנספר, אך לנקוט צעדים כמו שמירה על גבולות המדינה, בניית הגדר סביבם, הקשחת מדיניות איחוד המשפחות, גישה מדוקדקת יותר לבחינת הצהרות הפליטים.
 
7.06.2012 - וסטי 2, עמ 4
אריה ברץ
במצב כזה ניתן להציל את היהודים באמצעות הסעת הפלסטינים באוטובוסים ממוזגים למדינה שכנה כלשהי, בעלת תרבות פוליטית דומה לשלהם.
 
12.07.2012 - "נובוסטי נדלי", עמ 16
יאן סמילנסקי. "יש שוויון לכל?"
/..../ ברגע שהערבים יהיו רוב בארץ הזו, כל שאר האיומים על המדינה היהודית יתבטלו מעצמם. זאת מסיבה פשוטה שלא תהיה קיימת יותר שום מדינה יהודית.
 
 
2. פליטים ומהגרים בלתי חוקיים
כלי התקשורת בשפה הרוסית מסקרים את מצב הפליטים מאפריקה והעובדים הזרים בצורה דרמטית למדי. הם מציירים תמונה עגומה ומתארים את הפליטים מאפריקה באופן גורף ומכליל כהמון עבריין, נשאי איידס ומחלות חמורות אחרות ולעיתים קרובות כסוכנים של כוחות עוינים ומחבלים פוטנציאליים.
 
מגמה ברורה של סלקציה בעובדות וסילופן
24.05.2012 - "וסטי – 2", עמ 6, 18
יעקב שאוס. "מילה מחמיאה של נוקשות"
כלי התקשורת השמאלנים, שחלמו על כך שגל המהגרים יערבבו את הרוב היהודי בישראל, כבר לא קוראים ל-"פתרון ראוי של בעיית הפליטים". החברה הישראלית הזדעזעה יותר מדי מהפשעים שמבצעים יוצאי אפריקה. /.../
הזעקה על כך שישראל "חייבת" לדאוג לפליטים מתבססת על שקרים שגרתיים של השמאלנים. מספר זעום בלבד של פליטים הגיעו בשל הרדיפות במולדתם./..../
הם מפיצים מחלות מסוכנות, מחלקות המיון בבתי החולים במרכז הארץ לא מסוגלים לטפל באזרחי ישראל בגלל שכל המקומות תפוסים על ידי מהגרים בלתי חוקיים, כאשר מי שמשלם על הטיפול הרפואי היקר כל כך הם הישראלים ולא האו"ם.
 
21.06.2012 - "וסטי – 2". עמ 6-5
יעקב שאוס "תוצאות הישנוניות הלבנטינית"
בדיונים על גורל הפליטים מאפריקה צוין לא פעם כי תחת ההגדרה של פליטים נכלל אחוז זעום של האוכלוסייה הזו./..../ .
שום גל קודם של מהגרים בלתי חוקיים (עובדים זרים מרומניה, פיליפינים, סין) לא הוליד גל כה איום של פשיעה- מקרי שוד, אונס, רצח. הטיעון האידיוטי של "פעילי הזכויות" – אסור להגדיר את כל יוצאי אפריקה כפושעים בשל מקרים בודדים – היא דמגוגיה לשמה.
 
הסתה, חוסר אמון ודה – לגיטימציה
9.02.2012 - "וסטי", עמ 9
ולרי גרץ. "ההגירה הבלתי חוקית שולטת"
... אשר הקימו בדרום תל אביב מדינה בתוך מדינה , שלכל אורך היום מסתובבים ברחובות ללא מעש, רוכבים על אופניים ללא צורך ולרוב מתקיימים מכספי תרומות מארגוני צדקה ומקרנות.
 
7.06.2012 - "נובוסטי נדלי"
הדסה פאלק. "מועדון ע"ש וגנר"
הדיונים על כך ש- "הם (הפליטים) לא אשמים שהם רוצים לאכול" – מתחכמים. גם ארבה אינו אשם בכך שהוא טורף את כל אשר פוגש בדרכו, אבל אותו משום-מה מרססים. אני בשום אופן לא קוראת להדביר את הזרים באזור הגבול, אבל בניגוד לארבה הלא חכם, הם מאוד אשמים בכך שהם רוצים לאכול./.../
/../ מדינות מפותחות מוכנות לסייע לאפריקאים ומציעים להם סיוע – פיננסי וייעוץ מומחים. עם זאת מעניין אותם הרבה יותר לגנוב את הכל, ליהנות, להתחיל להילחם ולרצוח את כולם ללא רחם ולאחר מכן לחדור לשטחן של מדינות אחרות בדרכים שונות ולהיתלות בקצבאות הרווחה שהעובדים באותן המדינות עמלו למענן.
 
3. דמוקרטיה, חופש הביטוי, שלטון החוק, המערכת המשפטית, כלי התקשורת בשפה העברית.
כלי התקשורת בשפה הרוסית תוקפים ללא הרף את המערכת המשפטית של ישראל ואת העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה. המטרה העיקרית שהם מכוונים נגדה – הבג"צ, אשר מתואר כמקלט עיקרי וכלי בידי הכוחות האנטי פטריוטיים ההרסניים, ריכוז הליברליזם "הרקוב".
מגמה ברורה של סלקציה בעובדות וסילופן
19.04.2012 - "וסטי", עמ 2
ואדים ניימן. "זה שלא ירה"
קטע קצר שחוזר על עצמו, בו הצופים חשים כי האל"מ הזה (אייזנר) הכה בקט הרובה איזה 8 אנשים לפני שעצר. כך זה נראה בפעם הראשונה בחדשות ערוץ 2.
 
19.04.2012 - "וסטי – 2", עמ 7
יעקב שאוס. "תקלות טכניות"
כולם מאשימים את אל"מ שלום אייזנר. אילו ספקות גם יכולים להיות? ערוצי הטלוויזיה הישראלים הסאדו-מזוכיסטיים מראים שוב ושוב את התצלום שנעשה על ידי כתב ערבי: קצין צה"ל מכה דני צעיר באמצעות מחסנית "M - 16". /..../ היום אלוף פיקוד המרכז מרשיע את הקצין עוד לפני החקירה! ואם יתברר כי "מסמך הוידאו" מזויף?
 
26.04.2012 - "וסטי 2", עמ 4-3
יעקב שאוס. "המוקד החם"
למרבה הצער, אצלנו שלטון החוק נכנע ללחץ הקיצוניים, נתניהו מנהל משחק מוזר ולא ראוי, כשהוא מעמיד פנים כאילו שר הביטחון פועל ללא ידיעתו.
 
26.04.2012 - "וסטי 2", עמ 7-6
דב קונטורר. "המילה של הפוליטיקאים"
מצב נוסף, אליו צריך להתייחס במקרים דומים הינו בכך שרוב שופטי בג"ץ והרוב הגדול בכוח האדם של הפרקליטות תומכים באותה האידיאולוגיה הפוליטית כמו ארגוני השמאל, הנאבקים בעסקאות מכירת הקרקעות ליהודים ביהודה ושומרון. כך, גם התובע, גם השופט וגם הסנגור הפורמלי של הנתבע, הפרקליטות, קשורים באותה שרשרת. לעיתים זה כל כך ברור שההליכים בבג"ץ נראים כמו פארסה.
 
3.05.2012 - "וסטי – 2" עמ 6-2
דב קונטורר. ULTIMA THULE
במצב שבו כלי התקשורת העיקריים בישראל רוכשים אי אמון קיצוני בראש הממשלה ובשר הביטחון ולא נותנים להם לקבל החלטות בסוגיות המכריעות של ביטחון לאומי, עולה במיוחד הפיתוי למרד בקרב הדרגים הצבאיים הבכירים./.../ לראשי זרועות הביטחון קל להאמין כי דווקא הם ולא השרים הממונים עליהם מקבלים את ההחלטות בסוגיות כלליות ופרטיות, המהוות עדיפות של ההנהגה הפוליטית הנבחרת.
 
28.06.2012 - "נובוסטי נדלי", המוסף השבועי JERUSALEM POST, עמ 7-6.
איזי ליבלר. "היהודים ששונאים את עצמם: מהעבר להווה"
זה נוגע בראש ובראשונה ל-"עיתון לאנשים חושבים", "הארץ", שבגרסה האנגלית שלה הפכה למגפון של הפוסט ציוניים וספקי התעמולה האנטי – ציונית. המערכת הזו מקדמת עיתונאים שתוקפים באופן גלוי את מדינת ישראל ונותנים במה להשמצות למיניהן של היהדות והעם היהודי. כאן ניתן יהיה למצוא אירוח הולם לטיפוסים כמו מוזיקאי ישראלי לשעבר, גלעד עצמון, המצדיק רצח יהודים בידי הנאצים, ופוליטיקאים כושלים כמו אברהם בורג, שעוסק היום כולו בדה לגיטימציה של מדינתו. כאן מקבלים את הבמה עיתונאים שמפרסמים כתבות מסולפות שמטרתן להשמיץ את צה"ל וכתבותיהם הופכות ליסוד לדוחות האנטי ישראליים, כדוגמת דו"ח גולדסטון. במקביל "הארץ" מצדיק ומגן על "לוחמי החופש הפלסטינים", לא חשוב אילו פשעים נגד היהודים הם ביצעו.
 
 
12.07.2012 - "אוקנה", עמ 6-4
אנה איסקובה. "לכל אורך הבמה"
כתבה נרחבת של א.איסקובה מציגה מעין תקציר מגמתי של ראיון שנערך עם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס לכתבות "ידיעות אחרונות" , אמירה לם וטובה צימוליק, אשר פורסם במוסף "שבעה ימים". יש לומר כי הפרסום המקורי בשפה העברית מבטא נימה ביקורתית למדי. טקסט הראיון מלווה בפסקאות מאת המחבר, בהם מובעות טענות שגויות ביחס למיכה לינדנשטראוס, עליהן הוא לא קיבל הזדמנות להגיב. עם זאת הנימה והטקסט של הראיון נראים כלפי חוץ אובייקטיביים למדי. א. איסקובה מציגה בפני הקוראים כי הטקסט המובא בכתבתה זהה לזה שפורסם "בידיעות אחרונות", המערכת אחראית למידע אמין. במציאות בטקסט מופיעות תוספות רבות שלא אושרו על ידי שום גורם. להלן חלק מהן:
כך למעשה יהיו לנו שני מבקרים . לשם מה? מדוע? התעלומה הזו יצרה תגובות נדהמות על רקע הבלאגן הפוליטי שנוצר בין לינדנשטראוס לאהוד ברק, שמאלץ את המבקר לפעול כך ולא אחרת. זאת אומרת, יש לסיים את העניין בשקט אחרת שר הביטחון לא ייצא נקי. יש גם השערות נוספות, לא מחניפות באותה מידה. /..../
בפרשה עולה שאלה מתוחכמת בנוגע להעלמתן של ההקלטות החשובות בלשכת שר הביטחון, אשר הפך – על פי שמועות – למקורב למבקר המדינה שנשאר בתפקידו מעבר לזמן הכהונה הרגיל. אך לא בגלל זה סוגיית ההקלטות נעלמה מעיניו של לינדנשטראוס! האם החקירה הוכיחה כי מדובר  בצירוף מקרים בלבד? והאם סוגיית עוזרת הבית של נילי פריאל, רעייתו של ברק, הורדה מסדר היום? נשאלת השאלה: מה הקשר לסוגיית עוזרת הבית ומדוע אינה הגיעה לשולחנו של מבקר המדינה, מה שמשמש כראיה של אובייקטיביות לכאורה?/  מ.לינדנשטראוס הוסיף את פרשת נ.פריאל לדו"ח השנתי ודרש חקירה פלילית שנה לפני שנודע כי ההקלטות נעלמו/
/../ זאת ועוד: האם מר לינדנשטראוס מתכוון לקבל משכורת של מבקר המדינה בעת דיון לא מחייב בפרשת הרפז? מדובר במאתיים אלף שקלים לערך, סכום לא קטן כלל./..../
הטענה העיקרית שנטענת נגד פעולותיו של לינדנשטראוס אינה קשורה לחוסר אובייקטיביות שלו, אלא לאופי הרגשי של פעולות אלו, המפריע לפעילות השגרתית של המכונה הממלכתית הזו/.../
/.../ סמכויות אלו /של מבקר המדינה/. אפשר לומר כי הן חסרי גבולות. אפשר לחקור את הכל ואת כולם. אף אחד לא אוסר לשאול  ארגונים  שאלות מכל סוג ולספר לכולם על כל מה שבא/.../ אך אזרחים וארגונים ממלכתיים מחוייבים על פי חוק לענות למבקר המדינה על כל השאלות בכנות ובאריכות ולהציג בפניו את כל המסמכים שידרוש./.../
לינדנשטראוס שוכח להזכיר על זכותו של מבקר המדינה לדווח על כל הידיעות לכל מי שיחפוץ/..../ וניתן לעשות זאת הרבה לפני שמוסקות המסקנות הסופיות, שנגמרות לעיתים קרובות בהמהום מביך. בתוך כך, כתוצאה מהשערוריה שכבר נוצרה מתחילים להתערב אנשים המחוייבים על פי החוק לחשוף בפני מבקר המדינה את הקלפים. בפני מבקר המדינה או העיתונאים? נראה כי זה אותו הדבר./..../ ומדוע אף אחד מהמבקרים הקודמים לא מצא פירצה מתאימה כל כך לשליטה מלאה על כל מה שקורה במדינה?/..../ מבקר המדינה יודע לעורר מהומה יותר מכל אחד אחר. עיתונאים – חבריו הטובים ביותר. ייתכן והסיפור על מכונת הדפוס הישנה אומץ בכדי לומר: היכולת להשתמש בכלי התקשורת מתוך מניעים אישיים במקרה הנוכחי – לא מביש, המבקר – אדם משלנו בתוך האחווה הכותבת. לינדנשטראוס עצמו לא רואה שום בעיה
 
בידידות הזו, שאולי מוזרה למדי לפקיד ממשלתי במעמדו./.../ בדיוק בגלל זה ובכוונת תחילה הוחלט לבחור דווקא בשערורייה.
יוצא כי אחד מהפקידים הממשלתיים הבכירים לא רואה שום בעיה בכך שענייני המדינה אינם נפתרים באמצעות הכלים הדמוקרטיים המסובכים, אלא באמצעי פשוט של מטבח משותף: לשון הרע, הוצאת דיבה ורכילות, שעליהם, אגב, אף אחד לא אחראי מכיוון שלמבקר המדינה מותר הכל והכל נסלח./....
גם הכנסת אישרה לו להתפרע בתפקיד ארבעה חודשים נוספים מסיום הכהונה. מדובר בהפרה בוטה, שינוי בחוק היסוד. כיצד יכול אדם המכהן בתפקיד ממלכתי ואף שופט לחשוב על עלבון דומה בניגוד לסדר המדיני? איזו דוגמה הוא מראה לשאר אזרחי המדינה? מבקר המדינה אפילו לא חשב על זה. חוששני כי חברי הכנסת שהצביעו בעד שינוי החוק לא חשבו על זה גם כן. שיגמרו כבר השערוריות האלו, כדי שהאדם המכובד הזה יפרוש לגמלאות/.../
האפשרויות לתפוס את השלטון, הנכללות באופן מדויק בחוק מבקר המדינה, רבות./.../ משום כך תודה ללינדנשטראוס על כך שלא עשה שום דבר ורק העלה הצגה לכל אורך הבמה הלאומית ללא השלכות קשות למדי.
 
הסתה, חוסר אמון ודה – לגיטימציה
12.01.12 - "וסטי – 2".. עמ 18
יעקב שאוס. "תמונה משפחתית ברקע הולילנד"
טומי לפיד המנוח היה אדם לא חד-משמעי, בלשון המעטה, בעל ביוגרפיה עשירה ודרמטית. מעבר ממחנה פוליטי אחד לשני, קשרים שערורייתיים עם בעלי הון וכד.
/..../לפיד המבוגר לא עזב את אולמרט כאשר ראש הממשלה לשעבר נחשף בעיני הציבור  בחשד באי הסדרים /..../ לפיד הצעיר, המקורב לדוד אודי, צידד בערוץ 2. היה מוכן לצמצם את משמעות פרשת השחיתות של אולמרט ואף לשתוק בעניינה.
 
12.01.12 - "וסטי". עמ 2
דב קונטורר. "הוויאר המאוחר" והסקרים
הקמפיינים ההיסטריים, המובאים על ידי כלי התקשורת המקומיים, מחליפים אחד את השני./.../ רוב הבוחרים הישראלים מציגים בוגרות אזרחית, כשהם מתעלמים מזעקות אמצעי התקשורת המקומיים וממיליוני יורו, אותם מוציאות מדינות האיחוד האירופי לעיצוב דעת הקהל במדינתנו.
 
19.01.12 - "וסטי", עמ 5
אלי רפפורט. "כיצד לא נתנו  לפלסטינים שוב לבחור בישראל"
עבור נשיא בית המשפט העליון מהווה הכנסת, במקרה הטוב, גן ילדים הדורש פיקוח קבוע, והחוקים שהיא מאשרת צריך לבטל מפעם לפעם באמצעות הכרזתם כמנוגדים לחוקה.
 
8.04.2012 - "וסטי". עמ 8
אלכסנדר מייסטרובוי. "פרשת הדרכים ליד מגרון"
יש כאן מספר אספקטים פוליטיים ורגשיים. מנקודת מבט רגשית קשה להבין את האדישות המרשימה כל כך לגורל המתנחלים והרגישות הגבוהה כל כך לטענות הפלסטינים. מדויק יותר יהיה לומר כי היה מוצדק לצפות לגישה כזו מסלים גובראן, אך משאר שופטי הבג"ץ היה אפשר לצפות ליחס אוהד לאנשים מהם המדינה לוקחת את הדיור, אותו העניקה להם קודם לכן.
 
5.04.2012 - "וסטי – 2". עמ 5-4
דב קונטורר. ULTIMA THULE
חוסר השכנוע הכללי בהצעות הפוליטיות ממחנה השמאל/..../ יכולות לזכות לפיצוי – לפחות באופן תאורטי – באמצעות היסטריה המונית. אותה היסטריה תיווצר בחודשים הקרובים מסיבות מדומות באמצעות השקעה מצד כלי התקשורת הישראלים שכבר הוכיחו כי ברגעי השיא הם עושים את העבודה על פי הנוסחה של לנין, שפעלה פעם בכיכר תחנת הרכבת בלרוסקי שבמוסקבה: "העיתון – אינו רק כלי תעמולה המוני, אלא גם מארגן המונים"./..../. הפעם גם כלי התקשורת שבשנה שעברה הפריזו בצורה חסרת הבושה בקמפיין המחאה החברתית של הקיץ, לא אזרו אומץ להפוך מאה מפגינים ל-"הפגנה של אלפים".
 
11.04.2012 - "נובוסטי נדלי", המוסף השבועי JERUSALEM POST
משה דן. "בית המשפט, שיוצר חוקים"
פעם נוספת שנשיאת בג"ץ, דורית בייניש ועמיתיה גזלו את שלטון החוק. דיון בית המשפט, בו לקחה חלק בייניש עצמה ובנוסף עדנה ארבל ומרים נאור (כולן – מתנגדות מוכרות של ההתנחלויות היהודיות) קבעו כי מיכאל לסנס, /.../ תושב קדומים, צריך לוותר על 45 דונם של קרקעות/.../ פסק הדין אמור לזעזע את כל מי שבאמת מכבד את עליונות החוק. הוא קובע כי בית המשפט העליון נוהג במדיניות המפלה יהודים.
 
19.04.2012 - מיג, עמ 12
אירה קוגן. "הסתה רצופה"
נראה כי בכלי התקשורת בדנמרק התמונות הללו לא עוררו מהומה של ממש – כנראה ששם לא ממש דואגים לגורלם של הבריונים שלהם, המפרים את הסדר במדינות אחרות. עם זאת הנושא הופך לבוער במיוחד בכלי התקשורת הערבים והאיראנים - וכך גם בישראל./.../ עם זאת דווקא אלו שצריכים להגן על שמם הטוב של החיילים שלהם, מצאו את אל"מ אייזנר אשם על פי סרטון וידאו חובבני והצהירו על כך בכל העולם. החפזון הזה הוא התשובה לשאלה מדוע "פעילי השלום" ועיתונאים נוסעים לסקר חדשות אלינו ולא לסוריה או לאיראן.
 
19.04.2012 - "נובוסטי נדלי ". עמ 17
אלכסנדר מייסטרובוי. "אמונה ונאמנות"
ברשותכם אשאל אתכם שאלה: האם אפשר להחשיב כפטריוטים של המדינה היהודית את העורכים שנתנו מעוף לידיעה האנרכיסטית?
לא אמצעי תקשורת דניים ולא הערביים פרסמו את הידיעה על כך שאל"מ בצה"ל הכה באמצעות קט הרובה את האנרכיסט והראו בטלוויזיה פעמים רבות כיצד הקצין מכה את הדני/..../
 
31.05.2012 - "נובוסטי נדלי"
פלילים/מבחר ידיעות קצרות/ עמ 29
/..../ יש לקוות שכאשר השופטים יקריאו את פסק הדין הם יתחשבו בטראומה האיומה הזו שנגרמה לבחורה על ידי "ניסיון האונס" הזה. עם זאת אם מתחשבים בעובדה כי הסימפטיה של הליברלים בישראל עומדת לצד המהגרים מאפריקה, הנחשבים לנרדפים, פסק הדין בתיק הנוכחי בהחלט צפוי מראש.
 
7.06.2012 - "נובוסטי נדלי". עמ 15
אלכסנדר מייסטרובוי. "דיקטטורה של החוק או דיקטטורה של חוסר החוק?"
התביעה/בנוגע לחלקת קרקע בגבעת האולפנה/ הועברה לידי הרשות הפלסטינית שעתרו לבג"ץ. בית המשפט הגבוה לצדק תמך בתביעה, כפי עשה זאת ברוב התביעות שהוצגו על ידי הפלסטינים וארגונים ישראלים, הקוראים לעצמם ארגוני זכויות, למרות שטענות התובע מתבססות על ראיות קלושות ביותר./.../
החפזון הלא מוצדק הזה, שלא אופייני לבג"ץ, מעורר מחשבה כי השופטים, במהלך קבלת ההחלטה, הסתמכו לא רק על בסיס הראיות, אלא גם על דעותיהם האידיאולוגיות./..../
 
כך שהצהרת הבג"ץ כי 30 המשפחות המתגוררות בגבעת האולפנה "בנו את בתיהן בניגוד לחוק" אינה רק מגוחכת, אלא גם מזלזלת בחוק ובהגיון הבריא.
 
14.06.2012 - "נובוסטי נדלי". עמ 15
פיוטר לוקימסון. "כולם שווים אך יש כאלו ששווים יותר"
כאשר קיבלו בפרקליטות את הטקסט של פסק דינו של השופט קיסר לא ידעו אם לצחוק או לבכות. מצד אחד, ממש מצחיק: נציג המערכת המשפטית הצהיר כי כל חומרת חוק הבנייה נוגעת ליהודים בלבד ולא חלה כביכול על הערבים. מצד שני, בפרקליטות מודעים היטב לסכנה שבתקדים שיצר קיסר: בהסתמך על החלטתו ניתן יהיה לדרוש לגיטימציה לכל המבנים הבלתי חוקיים שנבנו על ידי הערבים. למרות שהבנייה הערבית כבר הגיעה להיקפים מאיימים לא ניתן יהיה אחרי זה כלל לעצור אותה, הרי הנושא דורש "גישה מיוחדת וסובלנית יותר"!/.../ השופט קיסר אף פעם לא היה אוזר אומץ לקבל החלטה שערורייתית כל כך אילולי היה בטוח כי היא תתקבל בברכה במגזרים מסויימים של החברה הישראלית ותתקבל בהבנה על ידיו עמיתיו./.../פסיקת בג"ץ גורמת לחשוב כי שופטי בית המשפט העליון מזדהים בלבם עם קיסר וטוענים אף הם כי יש להתייחס אחרת לבנייה הערבית הבלתי חוקית.
 
19.07.2012 - "וסטי – 2" עמ 2
דב קונטורר. ULTIMA THULE
"תנועה ציבורית או ארגון טרור?" ראיתי את הכותרת הזו יממה לאחר שההמון האנרכיסטי הזועם הצית את סניף הביטוח הלאומי ברמת גן. בימים אלו של ההיסטריה שנוצרה באופן מלאכותי  לאחר ההצתה העצמית של משה סילמן, כאשר כלי התקשורת הישראלים הדומיננטיים שוברים שיא של ציניות ומגמתיות/..../
/..../ המעשה של משה סילמן היה מעשה ייאוש אישי, והעובדה כי המעשה מנוצל על ידי מפעילי "המחאה החברתית" לא יכולה שלא לעורר בחילה אצל אדם נורמטיבי/.../ פורנוגרפיה דומה נראתה עד לא מזמן בלתי אפשרית בחלל המידע הישראלי, אך כעת, לשם השגת המטרה הפוליטית, ההגבלה הזו נזרקה הצידה, יחד עם כל הנורמות המקצועיות. אם מחר אדם מסכן נוסף, בעל עצבים רופפים, יחזור על מעשיו של סילמן, במותו לא יהיו אשמים משרד האוצר, הבנקים, בית המשפט והביטוח הלאומי. האחריות לכך תוטל על אלו שמנסים בכל דרך להפוך את המתאבד לגיבור.