חדשות ופעילויות


 
 

המטה למאבק בגזענות מזמין אתכם/ן ארגונים ואנשים פרטיים להצטרף לפעילות

 

 

דף ראשי - דוח הגזענות- דוח גזענות 2015

נספחים

פרסום ראשון : 18/07/2015   עדכון אחרון:   18/07/2015


הגדרות

ההגדרות שלהלן שימשו את מחברי הדו"ח לצורך עבודתם ובעת שסיווגו את אירועי הגזענות השונים שתועדו בו.

 

אפליה - אפליה הנה מתן יחס שונה לאנשים שווים. ישנם סוגים שונים של אפליה: אפליה על רקע אתני, לאומי, דתי, צבע, גזע, מוצא, מין וכו. יש להבחין בין הבחנה עניינית מותרת לבין אפליה פסולה. למשל, להעדיף אדם המתמצא בשפה הערבית לתפקיד עיתונאי על פני אחר שאינו מתמצא בשפה, מהווה הבחנה עניינית מותרת, אך העדפת גבר על פני אישה מהווה אפליה פסולה ואסורה על פי חוק.


גזענות - החוק הישראלי הגדיר גזענות כרדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של אוכלוסייה, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

בשנת 1965 עוגנה באו"ם האמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית, אשר אושררה  על ידי ישראל בשנת 1979.

 

האמנה קובעת כי "כל מדינה בעלת האמנה תנקוט באמצעים יעילים כדי לבחון את קווי המדיניות הממשלתית, הן הלאומית והן המקומית, ולתקן ולבטל או לשים לאל כל החוקים ותקנות שתוצאתם ישבה כדי ליצור או להנציח אפליה גזעית, בכל מקום שהיא קיימת."

 

אפליה גזעית על פי הגדרתה באמנה: כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה המיוסדים על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומני או אתני, שמגמתם או תוצאתם יש בה כדי לסכן את ההכרה, ההנאה והשימוש, או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש, על בסיס שווה, של זכויות וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, או בכל תחום אחר.

 

הזכות לשוויון - משמעות השוויון הנה מתן זכויות שוות לבני אדם ללא הבדלי גזע, מין, דת או לאום וכו.

הזכות לשוויון מעוגנת במגילת העצמאות, הקובעת: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין..."

 

השוויון מעוגן בפסיקת בית המשפט העליון ומוגדר כעקרון על במדינה, מכוח היותה מדינה דמוקרטית כפי שעלה מדבריו של השופט ברק בפסק דין קעדאן: "מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינם דורשים אפליה על בסיס דת ולאום במדינה, אלא שערכים אלה עצמם אוסרים אפליה ומחייבים שוויון בין הדתות והלאומים"

 

אי לכך, אמורים כלל אזרחי המדינה, להיות שווים בפני החוק בזכויות היסוד שלהם, באיסורים ובעונשים הקבועים בחוק אשר חלים עליהם באופן שווה.

  

חופש הביטוי - עקרון חופש הביטוי בישראל מושרש בפסיקה הישראלית ומהווה עקרון על במדינה. מעקרון זה נגזרו הזכות להפגין, חופש התנועה, חופש המידע וחופש העיתונות, הקולנוע והיצירה. הפסיקה הישראלית התייחסה באופן נרחב לעקרון חופש הביטוי. אחד מפסקי הדין החשובים הוא  פסק דין "קול העם", בו קבע השופט אגרנט כי:

"העיקרון של חופש הביטוי הוא עיקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי... הדמוקרטיה מהווה בראש וראשונה משטר של הסכמההיפוכו של משטר המתקיים בכוח האגרוף; והתהליך הדמוקרטי הוא, אפוא, תהליך של בחירת המטרות המשותפות של העם ודרכי הגשמתן, על ידי ליבון גלוי של הבעיות העומדות של סדר יומה של המדינה והחלפת דעות עליהן בצורה חופשית... עד עתה עמדנו על האינטרס החברתי אשר העיקרון של חופש הביטוי בא להגן עליוהאינטרס של בירור האמת. ואולם חשיבותו של העיקרון נעוץ גם בהגנה שהוא נותן לאינטרס פרטי מובהק, דהיינו, לעניינו של כל אדם, כאשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות: לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי, את האני שבו; להביע את דעתו של כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו; בקיצור-להגיד אשר בלבו, כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו". 

 

אמנם חופש הביטוי הנו עקרון על בשיטת המשפט הישראלית, אך לאחרונה חלה נסיגה בהענקת זכות זאת,  על ידי תיקון מס 63 לחוק העונשין, אשר מחמיר את הענישה בתחום חופש הביטוי ומאפשר לבתי המשפט לגזור עונשים כבדים של עד חמש שנות מאסר, נגד מי שיורשע בעבירה של הסתה לאלימות. תיקון זה מרחיב את הכלים הקיימים בפקודה למניעת טרור.

 

תיקון החקיקה הנ"ל מהווה פגיעה משמעותית בחופש הביטוי, שהנו אמצעי חיוני לשמירה על הסדר החברתי ולהבטחת מימושן של זכויות היסוד של האזרחים. יוצא אפוא, כי חופש הביטוי אינו מוגבל, כל עוד אינו פוגע בזולת ואינו מסכן את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, סכנה ברורה וממשית. תיקון זה נועד לעקוף את פסיקת בית המשפט העליון.

                                                                     

מעשי גזענות

 

מתי נחשב ביטוי כגזעני?

ביטוי נחשב לגזעני כשהוא בא לפגוע באנשים על רקע מוצאם הלאומי או האתני. יש להבחין בין חופש ביטוי המותר על פי חוק לבין ביטוי גזעני מובהק. אין אדם המתבטא באופן גזעני יכול להסתתר מאחורי הטענה שעקרון העל של חופש הביטוי מעניק לו הגנה

 

האם פרסום דברי גזענות בכתב מהווה עבירה על פי חוק?

כן. חוק העונשין, סעיף 144ב, קובע כי המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו-מאסר של חמש שנים, גם אם הפרסום לא הביא למעשה גזענות. כמו כן, פרסום או השמעת ביטויים שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה ברגשותיהם של אחרים מהווים פרסום גזעני, אך פרסום ציטוט מתוך כתבי  דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות. (סעיף 144ב לחוק העונשין, התשל"ז 1977). גם המחזיק לשם הפצה, פרסום המוגדר כגזעני עפ"י חוק, בכדי להביא לגזענות, דינו מאסר שנה, והפרסום יחולט. (סעיף 144ד לחוק העונשין, התשל"ז 1977).

 

מהו  דינו של אדם המבצע עבירה מתוך מניע של גזענות?

המבצע עבירה נגד גוף או רכוש, עבירה של איומים או סחיטה, עבירות של בריונות ותקלות לציבור (הכוללים איומים, מהומה ועלבון במקום ציבורי, השחתת מודעות מטרדים לציבור), מתוך מניע של גזענות, דינו כפל העונש שנקבע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים, הכל לפי העונש הקל יותר. (סעיף 144ד1 לחוק העונשין, התשל"ז 1977).

 

פגיעה ברגשות דתיים

 

מה נחשב כעלבון דת?

העבירה של עלבון דת כוללת בתוכה הרס, גרימת נזק או חילול מקום פולחן, או מקום המקודש לקהל אנשים, בכוונה לבזות דתם, ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבון לדתם. עלבון דת מהווה עבירה פלילית והעונש המקסימאלי בגינה הוא מאסר של שלוש שנים. (סעיף 170 לחוק העונשין, התשל"ז 1977).

 

החוק מפרט עבירות אחרות נוספות אשר ביצוען מסכן את העבריינים בעונש של מאסר בפועל, כמו:

הפרעה לפולחן: המפריע במזיד לאסיפת אנשים שנתאספו כדין לשם פולחן דתי, או תוקף במזיד אדם הממלא תפקיד באסיפה כאמור או את אחד מבאיה, ואין בידו להוכיח צידוק או הצדק כדין, דינו- מאסר שלוש שנים. (סעיף 171 לחוק העונשין, התשל"ז 1977).

כניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה: הנכנס שלא ברשות למקום פולחן או למקום שיוחד לצורכי לוויית המת, או נוהג שלא בכבוד, והכל בכוונה לפגוע ברגשותיו של אדם או לבזות דתו, או כשהוא יודע שהדבר עשוי לפגוע ברגשותיו של אדם או לבזות דתו, דינו- מאסר שלוש שנים.(סעיף 172 לחוק העונשין, התשל"ז 1977).

 

פגיעה ברגשי דת: המפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים, או המשמיע במקום ציבורי ובתחום שמיעתו של פלוני מלה או קול שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו הדתיים. (סעיף 173 לחוק העונשין, התשל"ז 1977).

 

 

אפליה במקום עבודה

 

מהי אפליה במקום העבודה?

למעביד אסור להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי או היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם או השקפתם ב-: א.קבלתם לעבודה, ב. תנאי עבודתם, ג. קידומם בעבודה, ד. הכשרה או השתלמות מקצועית, ה. פיטורים או פיצויי פיטורים, ו. הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה. (סעיף 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח 1988)

 

האם אפליה בעבודה כוללת גם אפליה בהפניה למקום עבודה?

בהפניה לעבודה לא תפלה לשכת שירות התעסוקה אדם לרעה בשל גילו, מינו, גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאומוגבלותו, השקפתו או מפלגתו.  (סעיף 42(א) לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט 1959).

 

האם מעביד שנשלח אליו עובד מלשכת התעסוקה רשאי לסרב להעסיקו?

לא, אם הסירוב איננו ענייני ומחמת לאומיותו, מינו, גזעו, דתו, השקפתו או מפלגתו, ארץ מוצאו, גילו. מעביד הזקוק לעובדים אינו רשאי לפרסם מודעה ברבים בדבר הצעת עבודה שיש בה משום אפליה כאמור לעיל. (סעיף 42(א) לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט 1959).

 

האם העסקת עובדים דרך חברת כוח אדם מחייבת את המעביד להחיל עליהם אותם תנאים החלים על עובדים מטעמו?

כן. אסור למעביד להפלות בין עובדים של קבלן כוח אדם המועסקים אצלו, וכן לא יפלה בין מועמדים לעבודה אצלו שהופנו אליו על ידי קבלן כוח אדם בכל הקשור לקבלה לעבודה, להפסקת עבודה ולתנאים במקום העבודה, והכל מחמת מינו, מעמדו האישי, גילו, גזעו, דתו, לאומיותו, השקפתו או מפלגתו. (סעיף 2 (א1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח 1988).

 

מה דינו של מעביד המפלה בין עובדיו או בקבלת עובדים?

על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כל מעביד המפלה בין עובדיו לבין דורשי העבודה מהסיבות שאוזכרו לעיל, לבית הדין לעבודה הסמכות לפסוק נגדו קנס, גם בהעדר נזק לעובד או לדורש העבודה, בסך של 134,600. זאת בנוסף לפיצויים הקבועים בחוק בעקבות פיטורים. (סעיף 15 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988).

  

גזענות ואפליה בכניסה למקומות ציבוריים

 

למי ובאילו שירותים אסור להפלות אנשים?

הבעלים של עסק, מחזיק או מנהל או אחראי על הספקת מוצר או המפעיל מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי  או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות. (סעיף 3 לחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א 2000).

 

מהו מקום ציבורי?

על פי ההגדרה שמופיעה בחוק, מקום ציבורי הוא: מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכל מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית כמו אוטובוסים, רכבות, תובלה אווירית, אוניות. (סעיף 2 לחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א 2000).


מהן הזכויות והעילות העומדות בפני אדם שנחשף לאפליה מסוג זה?

כל אדם הנחשף לאפליה מסוג זה, קיימת לו הזכות עפ"י חוק להגיש תביעה אזרחית בגין אפליה ללא הוכחת נזק. בית המשפט רשאי לפסוק לתובע פיצויים עד סכום של 57,000 . (סעיף 5 לחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א 2000).

 

למי הזכות לתבוע בשל עוולת האפליה הנ"ל?

הזכות לתבוע על פי עוולת האפליה הנ"ל עומדת גם לתאגיד העוסק בהגנה על זכויותיו של מי שהופלה בניגוד לחוק, ובלבד שאם האפליה היתה כלפי אדם מסוים, אותו אדם הסכים לכך. (סעיף 7 לחוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א 2000).

 

פרסום לשון הרע

 

האם גזענות היא פרסום לשון הרע?

על פי החוק, לשון הרעמוגדר כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדםלבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לולפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית; (סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965)

לשון הרע חל לא רק על אדם יחיד, אלא גם על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינו תאגיד. (סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965). יוצא אפוא, כי ע"פ החוקנכללת עוולת הגזענות בהגדרת לשון הרע.

 

מה הן דרכי הבעת לשון הרע?

הבעת לשון הרע יכולה להיות בפרסום, בין בעל פה ובין בכתב, בדפוס, ציור ובאמצעים אחרים. אם היא מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם, או לאדם אחר זולת הנפגע; אם היה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע. אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע ממנה, משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה. (סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965).

 

מי אחראי על פרסום לשון הרע באמצעי התקשורת?

פורסמה לשון הרע באמצעי התקשורת כולל עיתונות, שידורי רדיו וטלוויזיה הנגישים לציבור, ישאו באחריות הפלילית והאזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת. (סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965)

 

מה הן העילות העומדות לנפגע מלשון הרע?

לשון הרע מהווה עוולה אזרחית נזיקית, ולנפגע מגיעים פיצויים גם ללא הוכחת נזק כתוצאה מהפרסום. בית המשפט מוסמך לחייב את הנתבע לשלם לנפגע  פיצוי בגין עוולה זו שלא יעלה על  50,000 . אם הוכח בבית המשפט כי הנתבע פרסם לשון הרע בכוונה לפגוע, הוא מוסמך לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום  הנ"ל. (סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965).

 

לשון הרע מהווה גם עבירה פלילית והעונש המקסימאלי בגינה הוא: מאסר שנה. (סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965).