חדשות ופעילויות


 
 

המטה למאבק בגזענות מזמין אתכם/ן ארגונים ואנשים פרטיים להצטרף לפעילות

 

 

דף ראשי - מאמרים

מברוך השנאה והפחד אל אפיקי התקווה

עו"ד נדאל עותמאן*

פרסום ראשון : 08/12/2015   עדכון אחרון:   12/08/2015


בעקבות החרפת האירועים על רקע הסכסוך הישראלי פלסטיני, הסיטואציה הנוכחית  בארץ היא קשה ביותר. גל אלימות קשה ורצחני המתבטא בהתקפות, כנגד יהודים וכנגד ערבים הכה ומכה בכולנו. התפרצויות אלימות אלה מביאות לרגשות עזים של פחד, תסכול, שנאה וייאוש רב. 

המתבונן והעוקב אחרי פרסומי השנאה וההסתה ההדדית יכול רק לאבד תקווה באפשרויות עתיד נורמאלי יותר של כולנו בארץ הזו ואפילו מספר מאמינים ופעילים למען העתיד משותף והשלום, התחילו להתקפל ונכנסו למעגל הייאוש הנוראי הזה.

בתחילת אוקטובר 2015 התנוסס לו אי שם בפייסבוק סטטוס של צעירה יהודיה ובו היא אמרה:"לשנוא ערבים זה לא גזענות זה ערכים", כן, זהו "סטטוס" תמונה שפרסמה בחורה צעירה בדף הפייסבוק שלה ותמונה זו קיבלה יותר מ-15 אלף לייקים.

כמובן שגם פרסומים דומים מתפרסמים גם על ידי צעירים פלסטינים, בין אם הם מעזה, מהגדה או צעירים פלסטינים ערבים אזרחי מדינת ישראל. לפני מספר חודשים היינו עדים לטרנד לפיו מאות אם לא אלפי בני נוער יהודים הוסיפו ליד השם שלהם בפייסבוק "מוות לערבים" ותגובתם של צעירים פלסטינים שאיננה פחות נוראית מזו הראשונה, לא איחרה לבוא.

בימים אלה של דצמבר, המטה למאבק בגזענות בישראל  ממשיך להוביל קמפיין תחת הכותרת "גם אני נגד אלימות ונגד גזענות", אשר יימשך עד אמצע דצמבר והקמפיין נחשף עד כה למאות אלפי גולשים בפייסבוק וזכה בשלב הזה לאלפי "לייקים". לציין כי לצד הלייקים זוכה הקמפיין למאות תגובות שבחלקן הגדול חיובי.

אולם, אל צד החיובי מתנוססות להן תגובות של שנאה מצידם של יהודים ופלסטינים ולהלן מספר דוגמאות מתגובות של 3 פלסטינים:" גם אני גזען גדול ולא נגד אלימות" / "נגד גזענות ונגד אלימות? אמירה יפה רוצים להפיל אותנו בה, האם ההגנה על המולדת שלנו היא אלימות" / "גאה שאני גזען ובחזקה" . וגם דוגמאות של תגובות מצד 3 יהודים אינן תורמות לאווירה: "תמשיכו לחלום... תתעוררו בקבר שכבר חפרו לכם ה"חברים" שלכם, מטומטמים זה מחמאה בשבילכם"/ אני בעד לגרש את כל הערבים את השמאל ואת בג"צ לסוריה הכול סבבה בסוריה !!/ גועל נפש מעניין מי עושה טרור. להיות גזען זה ערכים".

לציין כי גם כשהחלק הגדול של התגובות הן חיוביות ותומכות בקמפיין לצד אלפי ה"לייקים", עדיין יש את התגובות האלה שמסמלות את המשבר העמוק שאנו תקועים בו והוא משבר האמון. השנאה והאלימות מתמשכות, כל זאת מאחר שאותה קבוצת מיעוט אקטיבית שלא מאמינה באפשרויות החיים המשותפים והשלום, היא שמכתיבה את הקצב. אותה קבוצה נהנית משתיקתו של הרוב והמצב הביא לידי התקפלותם של המאמינים הפעילים.

הייתה לי לאחרונה שיחה עם אישה יהודיה מישראל שעובדת וגרה מזה מספר חודשים בברלין עם שני ילדיה, אשר סיפרה לי על אירוע גזעני שחוותה, "ציור צלב קרס על חלון ביתה", היא סיפרה לי על הטיפול וההתייחסות המהירה והתומכת שקיבלה מצד השלטונות שם, אולם יותר מהכל הדגישה את התגובות שהיו מצד רוב הקהילה הגרמנית בשכונה שלה, אשר יצאו נגד והביעו את הסולידריות שלהם איתה.

ואני שואל עד מתי הרוב הדומם בארץ ימשיך להיות בסטטוס הזה? למה אנו מחכים?!. לאיזשהו "מגה אירוע", או מה בדיוק צריך לקרות בארץ הזו על מנת שנבשיל להיות במקום בו נמצאת האומה הגרמנית היום, שהשלטונות שם עושים מלחמת חורמה כנגד הימין הפנטי בגרמניה ללא פשרות.

אנחנו שרויים ותקועים בקונפליקט אלים ורצחני שמביא לאלפי משפחות בצד הפלסטיני והצד הישראלי עוד ועוד כאב וסבל ועוד סיבות לשנאה ולתחושת נקם ותגובות נגד. אני תוהה תמיד, מי  מוביל אותנו אל התהום הזאת?

במסלול לאפיקי התקווה, חשבתי ואולי בנאיביות מסוימת על אפשרות הסליחה בין שני הצדדים ושאלתי את עצמי, אם תבשיל העת לסליחה?, שהרי סליחה מחייבת בשלות, תבונה, הכלה, וסליחה מחייבת תהליך שמאחה את הפצעים ובעודי חושב, אני נזכר בשירה של המשורר הפלסטיני הגדול המנוח סמיח אלקאסם מכפר ראמה שבגליל, שמבקש מרוצחו להשתמש בכרטיסי הנסיעה שמצא בכיסיו ולנסוע אל השלום!.

כַּרְטִיסֵי נְסִיעָה – סַּמִיח אֶל-קָאסָם

וְכַּאֲשֶר אֵהָרֵג בְַאחַּד הַּיָמִים

הַּרֹוצֵחַּ יִמְצָא בְכִיסִי

כַּרְטִיסֵי נְסִיעָה:

 הָאֶחָד אֶל הַּשָלֹום ה

השֵנִי אֶל גֶשֶם וְשָֹדֹות

 וְכַּרְטִיס שְלִישִי אֶל מַּצְּפּון בְנֵי הָאדָם.

אנָא, רֹוצְחִי הַּיָקָר,

 אל תִשְכַּח אֶת הַּכַּרְטִיסִים,

 אֲנִי מְבַּקֵש מִמְךָ לִנְסֹע


* הכותב הוא מנהל המטה למאבק בגזענות